אזרחות לחיים

כפי שלמדנו מדינת ישראל היא מדינה יהודית שרוב אזרחיה הם יהודים ( כ - 80% ), ויש בה קבוצות מיעוט - ערבים , דרוזים וצ'רקסים ( כ - 18% ) . המיעוט הגדול ביותר הוא המיעוט הערבי הכולל את הערבים המוסלמים והנוצרים והוא כולל אוכלוסייה עירונית , כפרית ובדואית .

 

קבוצות המיעוט השונות – ראה פרק קודם.

 

גורמים לשסע הלאומי:

א. בעיית הפליטים – אחרי מלחמת העצמאות מצאו עצמם מאות אלפי ערבים מגורשים מבתיהם, ושוכנו במחנות פליטים במדינות ערב השכנות בתנאים כלכליים ותברואתיים קשים ביותר. אחרי מלחמת ששת הימים בעקבות העובדה שצה"ל כבש את שטחי יהודה שומרון וחבל עזה נוצרה מציאות חדשה בה מאות אלפי ערבים מצאו עצמם תחת כיבוש ישראלי בניגוד לרצונם.

הסכסוך ההיסטורי על ארץ ישראל הפך לסכסוך יהודי – פלסטיני. הערבים אזרחי ישראל משתייכים ללאום הפלסטיני, ובעיית הפליטים החריפה את המתח בין היהודים לבין הערבים בארץ.

ב. הפיכת הערבים בארץ מרוב למיעוט עם סיום מלחמת העצמאות.

ג. מצב של חוסר יחסי שלום עם העולם הערבי יוצר מתח בין יהודים לבין ערבים בגלל שערביי ישראל אומנם הם אזרחים ישראלים אבל הם גם מזוהים עם העולם הערבי מבחינה תרבותית, לאומית והיסטורית, גם שייכים לעולם המוסלמי מבחינה דתית, וגם שייכים ללאום הפלסטיני.

בעיני יהודים רבים הערבים הם סיכון ביטחוני, ומצד שני לערבים אזרחי ישראל יש דילמה של זהות - מצד אחד כאזרחי המדינה הם מחויבים להזדהות עם מדינת ישראל ולהיות נאמנים לחוקיה, ומצד שני הם מרגישים הזדהות, שותפות וקשר לאחיהם ברשות הפלסטינית ובמדינות ערב השכנות.

ד. הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית – מדינת ישראל מוגדרת כמדינת הלאום היהודי, המדינה נותנת ביטוי ועדיפות ללאום היהודי מבחינת סמליה, מוסדותיה וחוקיה. הערבים אינם שייכים ללאום היהודי ועל כן הם מרגישים אזרחים מסוג ב' במדינה. המתח כאן בין יהודים לבין ערבים נובע מצד אחד מהדרישה מהערבים לגלות נאמנות למדינה ולמוסדותיה, ומצד שני מהסירוב לשנות את אופי המדינה כך שהערבים יוכלו להרגיש שותפים מלאים ושווים במדינה. 

 

דרכי ביטוי לשסע הלאומי

1) אפליה ממוסדת בחקיקה: חוק השבות המעניק אזרחות ישראלית מידית רק ליהודים ; חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית שמבטיח סיוע כספי בקליטה והתיישבות רק ליהודים; חוק שירות הביטחון שפוטר את הערבים משירות אך כך גם לא מאפשר להם הטבות בדיור ואפשרות למשרות שונות כמי שלא שירתו בצבא.

2) אפליה ממוסדת במדיניות: הקצאת תקציבים לא שוויונית במערכת החינוך, בתחום הרווחה, ברשויות המקומיות ובתשתית בישובים הערבים.

3) אפליה ממוסדת בהתיישבות: הקרן הקיימת לישראל לא מאפשרת ללא-יהודי לחכור קרקעות ולגור בהן; מנהל מקרקעי ישראל האחראי על ניהול קרקעות המדינה מקצה יותר אדמות להתיישבות ולעיבוד חקלאי למגזר היהודי לעומת הערבי.

4) אפליה חברתית-  בחיי היומיום סובלים אזרחים ערבים מביטויים גזעניים כלפיהם, מסירוב להעסיקם במשרות שונות, מהתנגדות למגורים בשכונות יהודיות, מאיסור כניסה למקומות בידור מסוימים ובסך הכול מראייה סטריאוטיפית והכללות של כל הציבור הערבי.

 

התמודדות עם השסע הלאומי

1. על ידי המדינה: מדיניות העדפה מתקנת בחינוך, בקבלה למשרות בחברות ממשלתיות, בהשקעות תשתית. // חקיקה של חוקים מתקני שוויון כמו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק חינוך חובה.

2. על ידי החברה: ארגונים וולונטריים כמו עמותות למיניהן שפונות לתקשורת ובתי המשפט בתביעה לתקן אפליה או להתריע עליה// פעילות פרלמנטרית של מפלגות ונציגיהן; פעילות חוץ פרלמנטרית כמו השתתפות בהפגנות, שביתות ופעולות מחאה אחרות לצמצום אי השוויון